בפי הערבים נקראת אבן המעוברת א-סריר (=מיטה, עריסה).
"ודבר נפלא היה עניין קבורתה, כי הייתה מעוברת וידעה שתמות בלידתה, והכינה לה קבר זאת בחייה. ובהקשותה ללדת ילדה תאומים ומתה, כנזכר בתלמוד, ויקברוה שמה. ואבנים גדולים על קברה בנויים כמו מגדל, ואמבטיות קטנות נחצבות עומדות בין האבנים, אשר הכינה לילדים לרחוץ אותם" .
בספר מסע מירון כתוב כי מקובל הוא בפי יושבי ארץ הקודש כי אם תשתה אשה אשר מקשה לילד מים מהולים במעט עפר מהאדמה אשר תחת עריסות האבן, אז תיכף ומיד תלד.