חורבת שמע הייתה עיירה יהודית וקיימת כבר מלפני כ-4500 שנה, והתקיימה גם בתקופת יהושע והשופטים.
שיאו של ישוב זה היה בתקופת המשנה והתלמוד, עת התקיימה באתר קהילה יהודית עם בית כנסת מפואר, מקוואות, בתי בד ומבני מגורים לאמידים.
שם האתר הוא בגדר חידה:
פירוש השם הערבי 'שמעה' הוא 'נר'.
יש המזהים את היישוב עם תקוע הגלילית [שם גר רשב"י שבת קמז, ב], כמקום שממנו הובא שמן לבית המקדש בזמן נס חנוכה.
קיים 'משחק מילים' מעניין בין שם האתר 'שמע', והשם שמאי אליו מיוחס הקבר הגדול והמרשים הנמצא באתר.
הממצאים באתר
בית הכנסת שנחשף הוא מיוחד במינו, חלקים ממנו נלקחו והם מוצגים במוזיאון רוקפלר הירושלמי. ע"פ הממצא בשטח נראה שהוא חרב ברעידת אדמה (שימו לב לנפילת העמודים) שהתרחשה במאה השישית.
בפתח הצפוני נתגלתה אבן משקוף שעליה חקוקה מנורה, ועל אבן מזוזה בפתח המערבי נחקק ציור של עיט. בחלק המערבי של הבניין היה יציע (אולי לעזרת נשים?), ומתחתיו חדר שיתכן ששימש לגניזה. לדעת החופרים נבנה בית הכנסת בתקופת התלמוד.
באתר קיימים גם שרידי בתי מגורים רבים (שטרם נחפרו), שני מקוואות, בית בד, גת ומתקנים חקלאיים אחרים. מסביב ליישוב, בעיקר במדרון המערבי, הצפוני והמזרחי, קיימות כ-30 מערות קבורה, רובן עם כוכים.
האלמנט הבולט ביותר באתר, בשיא הגבעה, הוא מבנה המאוזוליאום- (קבר בנין, בשפת התלמוד) המיוחס לשמאי ואשתו או לכלתו, אורכו 3.8 מטר, גובהו 2.6 מטר והוא בנוי מאבני ענק, בשתי קומות.
יוצאים ממירון פונים ימינה ועולים על כביש 866 לכיוון צומת שבע, לאחר כ-700 מטר בערך מהכיכר שביציאה יש עיקול חד שמאלה, ומימין יש חניון גדול, שם מחנים את הרכב. ממשיכים בדרך העפר שבצד נחל מירון (השביל מסומן בכחול)עוד כ-420 מטר עד למעיין מירון (המעיין מכוסה במשטח בטון ולידו בית שאיבה נטוש).
כאן פונה שביל ישראל שמאלה ועולה על צלע ההר, נעלה בו במשך כרבע שעה עד שנגיע לקרחת יער שבמרכזה ניצב המוזוליאום. מערות הקבורה והמתקנים החקלאיים פזורים סביבו.
בית הכנסת נמצא משמאלינו במרחק של כעשרים מטר, הוא מוקף גדר ומוסתר ע"י עצים.
לכיסא של אליהו נמשיך לעלות עם הסימון של שביל ישראל, אחרי כרבע שעה נגיע אליו. כסא של אליהו הוא שן סלע טבעי שמזדקר מתוך השלוחה, גובהו כששה מטרים
האגדה מספרת שעליו ישב אליהו הנביא בבואו לבשר את הגאולה.
נחזור בדרך בה הגענו, או נמשיך לטפס עוד כק"מ כלפי מעלה ונרד ימינה בשביל הכחול...