שמאי, בן זוגו של הלל, אב בית דין, כמאה שנה לפני חורבן בית שני.
בין תלמידיו של שמאי אנו מוצאים את רבן יוחנן בן זכאי ובבא בן בוטא.
אמרותיו
"שמאי אומר: עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה, והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות" [משנה אבות א, טו].
לדמותו של שמאי הזקן
נהג לכבד את השבת ביותר: "אמרו עליו על שמאי הזקן, כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת. מצא בהמה נאה, אומר זו לשבת. מצא אחרת נאה הימנה, מניח את השניה ואוכל את הראשונה" [ביצה טז, א].
כמו כן: "אמרו עליו על שמאי הזקן שלא היה זכרון שבת זז מתוך פיו: לקח חפץ טוב – אמר זה לשבת, כלי חדש – אומר זה לשבת" [מכילתא דרשב"י כ, ח].
למרות הכבוד הרב שנהג בשבת, התיר שמאי להילחם בה בעת הצורך: "עד רדתה – אפילו בשבת" [שבת יט, א].
הדעות חלוקות בשאלה אם נטמן יחד עם הלל, או בחורבת שמע.
יוצאים ממירון פונים ימינה ועולים על כביש 866 לכיוון צומת שבע, לאחר כ-700 מטר בערך מהכיכר שביציאה יש עיקול חד שמאלה, ומימין יש חניון גדול, שם מחנים את הרכב. ממשיכים בדרך העפר שבצד נחל מירון עוד כ-420 מטר עד למעיין מירון (המעיין מכוסה במשטח בטון ולידו בית שאיבה נטוש). לפני המעיין פונים שמאלה בדרך המתפתלת במעלה ההר ולאחר כ-550 מטר מגיעים לאבן המעוברת. ממשיכים עוד מטרים ספורים, במפלס אחד נמוך יותר, מערת שמאי הזקן [היא בנויה מתחת לאבן המעוברת]